החלטה בתיק ת"א 58121-11-11

בפני בקשה לפי סעיף 6ב לחוק  פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 להבאת ראיות לסתור נכות שנקבעה על פי דין. הבקשה הוגשה ביום 21/7/13.

התובעת הגישה תביעה כנגד הנתבעת בגין תאונת דרכים שעברה ביום 21/9/10 שהוכרה על ידי המל"ל כתאונת עבודה. לתובעת נקבעה נכות על פי דין ביום 16/4/12. על נכות זו התובעת חלקה והגישה ערעור שנדון לגופו . התובעת לא הסכימה לתוצאה של הערעור והגישה ערעור לבית הדין האזורי לעבודה . הערעור התקבל ביום 4/2/13 והדיון הוחזר למל"ל. ביום 21/4/13 אישרה ועדה רפואית של המל"ל את קביעות שתי הועדות הקודמות.

המחלוקת של התובעת על קביעות הוועדות הרפואיות של המל"ל הן לגבי טענה של פגיעה עצבית בסנטר בשריר הדלתויד בחלק הימני, אחוז הנכות שנקבע לעמוד שדרה צווארי, והעדר נכות בהתייחס לעמוד שדרה מותני. 

ההנמקה בבקשה היא ששלוש ועדות רפואיות חזרו על אותן קביעות בהתעלם מהוראות בית הדין לעבודה, ועל כן יש מקום להיעתר לבקשה (ב"ל 8563-09-12 ). 

כן נטען כי שלוש הועדות חזרו גם על הקביעה כי אין רישום על פגיעה בעמ"ש מותני בסמוך לתאונה.  לטענת בא כוח התובעת הנתון הזה החוזר בכל הועדות הוא שגוי ועל כן הוא לכשעצמו מבסס את הבקשה תך הפניה לפסק הדין שניתן בבש"א 5571/05 (שלום נצ' )  לונגרט נגד כלל חברה לביטוח בע"מ (5/12/06).

העיון בצרופות לבקשה מצביע על כך שבבדיקות בחדר מיון לא נמצא ממצא פתולוגי כולל בגב. בחלוף כשבועיים הלינה התובעת בקופת חולים על "תחושת מתח בצוואר, גב, כאבים בשורש כף יד." . הרישום הראשוני על כאבים הוא מיום 13/10/10 בקופת חולים כי התובעת הלינה בחדר מיום על כאבים במקומות שונים שהם צוואר יד ורגל ימין, גב . מאז כאבים נמשכים לסירוגין.

הבדיקה הקלינית הראתה לפי הרישום : "רגישות מפוזרת באזור עורף, שכמות, תנועות צוואר די טובות, ללא חסר מוטורי. רגישות מפוזרת באזור שורש יד ימין ללא סימנים מקומיים , תנועות מלאות. " (תעודה רפואית של ד"ר אלקלעי כירורגית אורתופדית). המיקוד בין היתר בגב הוא בביקור אצל ד"ר דובינסקי אורתופד אשר רושם כי התובעת מתלוננת על כאבים בצוואר ונימולים בסנטר, אך הוא מוצא כאבים במישוש בכל אורך עמ"ש (תעודה רפואית מיום 26/10/10).

הרישום האמור שבו פער בין תלונות התובעת לבין הממצאים בבדיקה חוזרים על עצמם בכל ביקור אצל אותו מומחה. בביקור אצל מומחה לאורתופדיה אחר, ד"ר ליאור דיין ביום 14/4/11 התובעת ממשיכה להתלונן על כאבים בצוואר, נימולים בסנטר, וממצאי הבדיקה כוללים את הרישום של כאבים במישוש לאורך כל עמ"ש.

כמו כן החל מיום 16/1/11 ישנו רישום לדבי חוליות C3C4   גם של היצרות נקב בין החוליות דו צדדי. בקע דיסקי עם לחץ על השק . כמו כן לגבי חוליות C5C6  בקע דיסקלי אחורי הגורם לחץ על השק.  דהיינו , רישומים באשר לחוליות הצוואר.

מדו"ח הועדה הרפואית מיום 16/4/12, דהיינו הועדה הראשונה עולה כי עמד בפניהם סיטי הצוואר וכן בדיקת האי אמ ג'י .

הועדה רשמה כי התובעת הגיעה עם ידיה בכפיפה לבהונות.

באי כוח הנתבעת מתנגדים לבקשה תוך הפנייה לפסיקה כי מתן היתר להבאת ראיות לסתור מיועד למקרים מיוחדים וחריגים ועליהם לא הצביעה התובעת. 

בהחלטה בבש"א 5571/05 מתמצת כב' השופט עיילבוני את ההלכה כפי שהיא גם מצוטטת בחלקה בתגובת הנתבעת. דהיינו שהנסיבות צריכות להיות מיוחדות וחריגות ויוצאות דופן כגון שההליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי, או שינוי מהותי במצבו של הנפגע בין יתר הטעמים העובדתיים כבדי המשקל (רע"א 634/85 אבו עליון נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט (4) 505 (1985); ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' עבדול אחמד, פ"ד מה (4) 77 (1991); רע"א 863/93 התעשייה האווירית לישראל  בע"מ נ' קמחי, פ"ד מז (4) 815 (1993).

בהתייחס לטענה כי הועדה לא נתנה משקל לתוצאות ה - EMG ביחס לפגיעה בשריר הדלתויד - הפרוטוקול מלמד כי הועדה האחרונה עיינה בתוצאות ה -  EMG וקבעה כי התוצאות אינן מאשרות כל נגיעה או פגימה והרישום של המפענח הוא ציטוט של תלונות הנבדק ועל פיו הוא מעלה השערה.

ככל שהפירוש הזה אינו נכון לשיטת התובעת, ההליך היעיל הוא הגשת ערעור לוועדת הערעור ולא מינוי מומחה מטעם בית המשפט, לנוכח האפשרות שאותה מחלוקת תעמוד גם בקביעתו דבר שיוביל לשאלות הבהרה וחקירת המומחה .

באשר לטיעון כי הועדה לא נתנה משקל להנחיית בית הדין לעבודה בהתייחס לצוואר - הדרך פתוחה לתובעת לתקוף זאת בוועדת הערער ובהמשך בדרך שנקבעה בדין בפני בית הדין לעבודה. אוסיף כי בית הדין אישר את הסכמת הצדדים ובפסק הדין ישנה הנחייה לוועדה כיצד לקבוע את אחוז הנכות לפי סעיף הליקוי שהועדה קבעה ונתנה בגינה אחוז נכות נמוך יותר.

בהתייחס לעמ"ש מותני - הועדה התייחסה לכך וגם נימקה לגופם של דברים מדוע לא נמצא קשר סיבתי, והוא שהתסמינים הופיעו מאוחר יותר. לאחר עיון בתיעוד שצורף לבקשה, לא מצאתי בטעמי התובעת כדי לקבל את הבקשה בהתייחס לגב תחתון כי הנימוק של טעות לא עומד במבחן התיעוד הרפואי שהתובעת עצמה צירפה לבקשה מחדר המיון ואילך. 

מכל הטעמים במצטבר לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה, והיא נדחית. המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בסך של 2,000 ש"ח ללא קשר לתוצאות.

ניתנה היום, י"א חשון תשע"ד, 15 אוקטובר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: